<h1>סמ"ג לאוין סימן רי"ד</h1>
<h2>דף קמט:</h2>
איזהו רשע כל מי שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול לעדות שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ואין צריך לומר למחוייב (ב)מיתת בית דין שהוא פסול שנאמר אשר הוא רשע למות, עבר על עבירה שחייב עליה מלקות מן התורה הרי זה פסול מן התורה ואם היה החיוב שבה מדבריהם הרי זה פסול מדבריהם (רמב"ם עדות פ"י הל' ב'—ג'), ועוד יש רשעים שהן בני תשלומין ואינם בני מלקות הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש כגון הגנבים והחמסנים אף על פי שהחזיר הרי זה פסול לעדות מעת שגזל או שגנב וכן עד זומם אף על פי שהוזם בעדות ממון ושילם הרי זה פסול מן התורה לכל העדיות, ומאימתי הוא נפסל, אביי אמר (סנהדרין כ"ז א') למפרע הוא נפסל כלומר מעת שהעיד בבית דין אף על פי שלא הוזם על אותה [ה]עדות אלא אחר כמה ימים, מאי טעמא מעידנא דאסהיד הוה ליה רשע והתורה אמרה לא תשת רשע עד והלכה כאביי, וכן המלוה בריבית אחד המלוה ואחד הלווה שניהם פסולים לעדות, אם ריבית קצוצה עשו הרי הם פסולים מן התורה ואם אבק ריבית עשו הרי הן פסולין מדבריהם (ע"פ רמב"ם שם הל' ד') ועיקר[י] הלכות אלו כולן בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ד ב'—כ"ז ב'). עוד מפרש שם (כ"ה ב') שכל העובר על גזל של דבריהם הרי הוא פסול מדבריהם כגון החמסנין הלוקחין קרקע או מטלטלין שלא ברצון בעלים אף על פי שנותנין הממון הרי אילו פסולין מדבריהם, וכן הרועים אחד הרועה בהמה דקה ואחד הרועה בהמה גסה של עצמו הרי אילו פסולים שחזקתן פושטין בגזל ומניחין בהמתן לרעות בשדות ופרדיסות של אחרים ולפיכך אמר רב יהודה שם סתם רועה בהמה פסול לעדות, ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין אבל בחוצה לארץ כשרים, ומותר לגדל בהמה גסה בכל מקום, וכן המוכסין סתמן פסולין מפני שחזקתן לוקחין יותר מדבר הקצוב להן בדין המלכות ולוקחין היותר לעצמן אבל גבאי מנת המלך סתמן כשרין עד שיודע שגבו יותר מן הראוי, וכן מפריחי יונים ביישוב פסולים מפני שחזקתן שגוזלין יונים של אחרים בחנם, וכן סוחרי שביעית והם בני אדם שיושבין בטלין, כל ששת השנים כדאיתא בירושלמי דשבועות (פ"ז ה"ד), וכיון שבאת שביעית פושטין ידיהם ומתחילין לישא וליתן בפירות שביעית, וכן המשחק בקוביא והוא שלא תהא לו אומנות אחרת אלא הוא (ע"פ רמב"ם שם הל' ד' ע"ש), כרבי יהודה שפוסק ר' אבהו (סנהדרין כ"ו ב') כמותו, ואף על פי שאמר שמואל בפרק שואל דלשחק בקוביא אף בחול אסור אומר רבינו יעקב (שם תד"ה מאי ע"ש) מדאינו מביאה בפרק זה בורר במקום דברי ר' יהודה שמע מינה שאינה עיקר ואין כך הלכה, וכן הדין בכל מיני קוביא בקליפי אגוזים ורימונים (ע"פ רמב"ם שם), אמר רב נחמן (סנהדרין כ"ו ב') גנב בניסן וגנב בתשרי לא שמיה גנב והני מילי באריסא ודבר מועט ודבר שנגמר מלאכתו.
